יפן של הניגודים

מסורת עתיקה בת אלפי שנים המשתמרת בקנאות בבגדי הקימונו, גני הזן והמקדשים הקדומים; השלווה בבתי המרחץ ובתי התה היפניים; נופי הטבע הפסטורליים והאיפוק הכה אופייני ליפניים, אל מול חדשנות ומובילות טכנולוגית, אופנת רחוב פרועה ומטורפת, מטרופולין ענק וסואן וקצב בלתי פוסק, זוהי יפן. היא השילוב המושלם של ניגודים המרכיבים את פסיפס ה-יין ויאנג של התרבות המורכבת והמרתקת כל-כך.

את הדואליות ההרמונית והייחודית הזו, מייצגות עריה המרכזיות של יפן – קיוטו וטוקיו:

קיוטו, המשמשת כבירתה התרבותיות של יפן, היא בירתה הראשונה שנוסדה על-ידי הקיסר קאמו במאה השמינית כחלק מהרצון להרחיק את השלטון ומוסדותיו מהדת הבודהיסטית, שהחלה להתפשט באותה תקופה. כיום מייצגת קיוטו יותר מכל את הקסם העתיק והמסורת המפוארת של יפן. אלו באים לידי ביטוי בבנייה הצרה והארוכה שמטרתה הייתה הימנעות מתשלום מיסים, שחושבו בעבר בהתאם לשטח שתפס המבנה ברחוב, בתעשיות, בשווקים התוססים, במקדשים ועוד.

את קסמה וייחודה של קיוטו ניתן לראות כבר בבניית העץ המסורתית, בת יותר ממאה שנים, ששרדה הודות לעובדה כי באורח פלא, קיוטו לא סבלה מרעידות  אדמה חזקות, התפרצויות וולקניות או הפגזות קשות בימי מלחמת העולם השנייה, בשונה מערים אחרות ביפן.

רובעי הגיישות הצבעוניים, ובראשם רובע גיון המפורסם בו עדיין פועמת תרבות האירוח המרתקת של הגיישות, גם הם שריד למסורת היפנית העתיקה. כך ניתן לפגוש בנערות צעירות, לבושות קימונו ססגוני, שיערן עשוי בדקדקנות, לרגליהן כפכפי עץ מסורתיים כשהן טופפות בצעדים קטנים בסמטאות.

קיוטו היא עולמם ההיסטורי של מאות בתי עסק קטנים – אומנים, בעלי מלאכה, סוחרים זעירים ואחרים, השומרים באדיקות על המלאכות המסורתיות שהועברו מדור לדור. חלק מתושבי קיוטו משמרים את תרבות עיסוקם, דוגמת יצרני המניפות, הקרמיקה, דליי העץ, דברי המתיקה המסורתיים, הסאקה, הטופו, בתי האירוח ועוד, תרבות שפירנסה את אבותיהם ואבות אבותיהם.

המסורת היא הערך המוביל את היפנים גם בבואם לשווקים בקיוטו, כאשר מצידו האחד של הדוכן הסוחרים, המציעים במרכולתם מוצר אחד בלבד המהווה את התמחותם (ואת התמחותם של אבותיהם לפניהם), ומצידו השני הלקוחות – לכל דוכן חוג לקוחות קבועים, שהשתרש גם הוא דורות אחורה, הרוכש באותו הדוכן בו רכשה אמו, סבתו וכן הלאה.

כחלק מקידוש המסורת בקיוטו, מעניקה העיר למוסדות מתאימים את התואר הנכסף "שיניסה", שמשמעותו ישן -נושן. התנאי לקבלת התואר הנחשק הוא ניהולו של המקום על-ידי שלושה דורות (לפחות) של אותה משפחה, העוסקת באותו עיסוק בכל הדורות. מסעדת נאקאמורה-רו, המסעדה הוותיקה ביותר ביפן, זכתה לתואר שיניסה ולא בכדי – בית התה הישן העסיק את 12 הדורות המפעילים את המסעדה, המגישים כבר למעלה ממאה שנה את אותן המנות.

מנגד, עומדת טוקיו, בירתה המודרנית של יפן, שלמרות השמירה על זיקה לעבר עם בתי המרחץ המסורתיים, תיאטרון הקבוקי, מקדשי דת השינטו, וארמונות הקיסר המוקפים גנים מרשימים, המציעים רגעי שלווה להתפעם מפריחת דובדבן עדינה באביב ומשלכת מרהיבה בסתיו, משמשת כגלויה ליפן האולטרה-מודרנית, ונחשבת לאחת מהערים המתקדמות בעולם.

טוקיו מדהימה את המבקרים בה בהיותה המטרופולין הגדול ביותר בעולם, בו מתגוררים למעלה מ-30 מיליון איש. קצב החיים המסחרר, מרכזי הקניות העצומים, הרחובות הסואנים, גורדי השחקים האימתניים, המוזיאונים המרשימים, הטכנולוגיות המפותחות, החדשנות הבלתי פוסקת, האוכל המוקפד והמשובח, צבעוניות הניאונים ולבושם המוחצן של ילדי הארג'וקו, הם ההופכים את טוקיו למעוררת כלל החושים, המציגה את פניה השונים והייחודיים של יפן, שאין שנייה לה בעולם.