חירות, זהות ומגע של קסם

חירות, זהות ומגע של קסם
שנים ארוכות היו וייטנאם וקמבודיה נתונות למרותם של שלטונות זרים דוגמת סין, צרפת ויפן, שעשו בהן כבשלהם. כל אותן שנים, לחמו המדינות למען חירותן, כאשר את עצמאותן השיגו בקיץ 1954, לאחר שנים בהן היו חלק מקולוניה צרפתית בשם 'הודו-סין'. עצמאות זו הושגה הודות לפעילותה של תנועת המחתרת הקומוניסטית "וייט מין", בהנהגתו של הו צ'י מין. ההסכם שהעניק לוייטנאם את עצמאותה, חילק אותה לשתי מדינות – צפון וייטנאם הקומוניסטית שבירתה האנוי, ודרום וייטנאם האנטי-קומוניסטית שבירתה סייגון. אך כאן לא תם מאבקה של וייטנאם, שרק לאחר שנים של מלחמת וייטנאם העקובה מדם (בה לקחו חלק גם קמבודיה ולאוס), אוחדה מחדש בשנת 1976 תחת שלטון קומוניסטי.
כיום וייטנאם היא רפובליקה סוציאליסטית שבירתה הפוליטית היא האנוי, בעוד בירתה התרבותית והפיננסית היא הו צ'י מין סיטי, הלא היא סייגון לשעבר. ייחודה של האנוי מתבטא באווירה האירופית ששוררת בה, ומעניקה לה נופך אחר, דוגמת הרובע הצרפתי בעיר ובית האופרה המהווים שריד לכיבוש הקולוניאליסטי של וייטנאם, המייצרים למעשה שילוב מרתק של מערב ומזרח, ישן וחדש. בדומה להאנוי, גם הו צ'י מין סיטי מתאפיינת בכמה מבנים אייקונים שהותיר מאחוריו הכיבוש הצרפתי, דוגמת קתדרלת נוטרדם ובניין הדואר המרכזי. זאת לצד ארמון האיחוד מחדש, המהווה סמל למהפיכה שחוללו הו צ'י מין וכוחותיו, מאות דוכני אוכל, בתי קפה ומסעדות, מועדוני לילה, תיאטראות, מרכזים פיננסיים ומרכזי גידולים חקלאיים הפורחים באזור דלתת המקונג, שהופכים את הו צ'י מין סיטי לעיר קצבית, תוססת ותיירותית.
מאבקה של וייטנאם לזהות עצמאית הצליח מחד, לשמר את התרבות המסורתית של המזרח הרחוק והבודהיזם – על האומנות (דוגמת ציורי משי על בד, תיאטרון בובות, פיסול בעץ ועוד) ועל האוכל הייחודי (הכולל חומרי גלם אקזוטיים דוגמת צלופחים ועטלפים ומנות צמחוניות ופירות ייחודיים הצומחים בשטחה של וייטנאם), זאת לצד המפגש הבין-תרבותי עם הנצרות ושימור אלמנטים המהווים עדות לעברה הקולוניאליסטי של וייטנאם. מאידך, דווקא תרבותה המקומית, כלכלתה החקלאית המסורתית, מקדשיה העתיקים ונופיה היפהפיים הם אלו שהפכו את וייטנאם למוקד תיירותי אטרקטיבי.
אז, כיצד משמרת וייטנאם את הקסם המצוי בה נוכח הפתיחות למערב וכמות התיירים הגודשת את עריה מדי יום? כיצד משפיע קצב הגידול המהיר של האוכלוסייה על התפתחותן המהירה והבלתי פוסקת של עריה המרכזיות? כיצד מכתיב קצב ההתפתחות של האנוי והו צ'י מין סיטי את התפתחותה של וייטנאם ככוח עולה במזרח הרחוק? והיכן וכיצד ניתן לפגוש את וייטנאם וקמבודיה האמיתיות?
ראשית המוזיקה. לוייטנאם מסורת מוזיקלית עתיקה, שאף הוכרה על-ידי אונסק"ו (ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם). את תרבותה המוזיקלית משמרת וייטנאם במקדשים החבויים בעיר העתיקה של האנוי, שם, בכל מקדש, ניתן ליהנות מז'אנרים שונים של מוזיקה קדומה לצד מפגשים אותנטיים עם מוזיקאים המופיעים בתלבושתם המסורתית.
מפגש עם קהיליות מסורתיות של הדייגים בנופים המרהיבים של מפרץ האלונג ביי ועם תושבי האי ט'ו הא, הנשען כולו על תעשיית דפי האורז; ביקור במקדשים המפוארים, שרידים להיסטוריה קוסמופוליטית ארוכת שנים; סיור בשמורות הטבע הפראיות דוגמת קואן בין ובמסלולים ייחודיים בדלתא של המקונג; סיבוב בשווקים המקומיים ומפגשים אישיים עם תושבי הכפרים הצפים המנהלים את חיי היומיום על פני המים. כל אלו מספקים נקודת מבט שונה, בלתי שגרתית, אינטימית אמיתית ו"בלתי מתויירת" החושפת את קסמן של וייטנאם וקמבודיה.